אני מאמין

בדף הרשמי של משרד החינוך, בו מוצגים עקרונות תכנית הלימודים בתנ"ך נכתב כך: "ספר התנ"ך הוא היצירה המובהקת הקשורה להיווצרות העם היהודי בארץ ישראל, לשפה העברית ולערכים אנושיים רבים. בשל מעמדו זה, נלמד התנ”ך כתחום דעת מחייב במערכת החינוך הממלכתית במדינת ישראל". עם זאת, מחקרים וסקרי דעת קהל רבים שנעשו בקרב תלמידים מעידים על הנתק ההולך ומתעצם בין ציבור התלמידים החילוניים לבין התנ"ך. נתק זה נובע משתי סיבות עיקריות:

– אופן הלימוד: הכיתות גדולות, צפופות ורועשות, ופעמים רבות למורים אין מספיק זמן ויכולת להעניק יחס ראוי לטקסט ולתלמידים. 

– מהות הלימוד: מסיבות שונות מורים רבים משאירים את הדיון ברמת הטקסט, ולא דנים בו באופן מעמיק. כיוון שכך הבנת הטקסט נותרת ברמה שטחית, וספר התנ"ך נתפס כטקסט המשקף ערכים דתיים, ארכאיים ולא רלוונטיים.

מהות הלימוד: מסיבות שונות מורים רבים משאירים את הדיון ברמת הטקסט, ולא דנים בו באופן מעמיק. כיוון שכך הבנת הטקסט נותרת ברמה שטחית, וספר התנ"ך נתפס כטקסט המשקף ערכים דתיים, ארכאיים ולא רלוונטיים.

1. אני מאמין בשאלות הרבה יותר מאשר בתשובות. בדיוק כמו בחיים, כך גם בחקר ובלימוד התנ"ך וההיסטוריה של עם ישראל, יש שאלות רבות ללא תשובות. יתרה מכך, לעיתים השאלות הרבה יותר מעניינות מהתשובות שאנחנו כמורים נדרשים לתת לכם.

2. אני מביא לשיעור את תחומי המומחיות שלי. כך למשל, כאשר אני עוסק בחטאי מנשה, אני מציף את השאלות הבאות: כיצד יתכן שבחברה שבה כולם דתיים ובה (לכאורה) כולם מאמינים באלוהים, פתאום קם מלך אחד ששמו מנשה, ומחליט לשבור את הכלים ולעבוד עבודה זרה? שאלה מעין זו מחייבת אתכם לחשוב מחוץ לקופסה, ולתהות לא רק לגבי מניעיו של מנשה, אלא גם לגבי מטרותיהם של מבקריו, כותבי התנ"ך. באמצעות שאלות מעין אלה, אנו מבססים הרגלים של חשיבה ביקורתית וחושפים יחד את הנחות היסוד המוטעות שבהן אנו אוחזים. לאופן הלימוד הזה יש יתרונות מרובים, כיוון שחשיבה ביקורתית—כמו שאר מיומנויות החשיבה מסדר גבוה—נחוצה לא רק ללימוד תנ"ך אלא בתחומים רבים בחיים, ולכן היא נכללת בסל המיומנויות של המאה ה-21.